טיפול בחבישות לחץ הוא היסוד לטיפול נכון בכיבים ורידיים (ובעיות פריפריות אחרות). טיפול מסוג זה יכול לשפר את קצב ההחלמה, להפחית את היארעות כיבים חוזרים ואף להאריך את משך הזמן בין כיבים חוזרים.
בסביבות 50-60% מהכיבים מחלימים בטיפול עם חבישות לחץ בלבד בתוך חצי שנה. חלק מהשינויים הפיזיולוגיים כוללים, שיפור בניקוז הלימפתי, הפחתה הלחץ ההידרוסטטי בורידים שטחיים, שיפור במהירות זרימת הדם במערכת הורידית כולה וכן הפחתה ברפלוקס של המערכת הורידית העמוקה.
במחקרים שעליהם מתבסס מאמר זה, ניכר כי פצעים שהתקדמו בתוך טווח של ארבעה שבועות מתחילת הטיפול בחבישות לחץ, ייסגרו לחלוטין בתוך שישה חודשים אך אלה שלא מראים סימני התקדמות, ייטו להסתבך או "להיתקע" לאורך זמן.
חשוב להקפיד על חמישה נושאים משמעותיים:
1. חשוב להיזהר בשימוש בחבישות לחץ אצל מטופלים הסובלים ממחלה עורקית פריפריאלית (PAD). הכלל המרכזי הוא להייוועץ בפיזיולימפתית ו/או מומחה כלי-דם במקרה ומדד הABI של הרגל המטופלת הוא מתחת ל-0.8.
2. חבישות לחץ שאינן אלסטיות כגול אונה- בוט (חבישות אבץ בלתי נמתחות) מפחיתות בצקת בצורה משמעותית ע"י שימוש ב"משאבת הקרסול", כלומר שריר התאומים מגביר את הניקוז הורידי בזמן הליכה ולכן ניתן להניח אותן רק על מטופלים מהלכים.
3. תדירות ההחלפה יכולה להיות אחת לשבוע, אך יש לבצע הערכה לפי כאב, קיום אסכר משמעותי, הפרשות וכדומה. מומלץ לפחות בתחילת הדרך לקיים הערכת מצב תכופה יותר ע"י הצוות המטפל.
4. חבישות long-strech מאד נוחות לשימוש ע"י בן משפחה או אפילו המטופל עצמו, במיוחד כשיש צורך בהחלפת חבישות תדירה ביותר. חשוב להדגיש בפניהם שמרבית הלחץ נמצאת בצד קדמי של הקרסול ולכן מומלץ לרפד שם בצורה יותר משמעותית כדי למנוע פצעי לחץ ושפשוף.
5. איזון כאב! כאב המקושר לכיבים ברגליים עם זרימה עורקית תקינה יכול להוות מגבלה משמעותית בטיפול עם חבישות לחץ, מומלץ ליצר תוכנית התערבות מסודרת לאיזון הכאב ע"י מתן טיפול תרופתי ושימוש בטכניקות להקלה על כאב, נוספות.
ולכן, מומלץ לבצע אמדן טרום ההנחה ולאחריה של דפקים, חום ושלימות העור, כאב, יכולת תנועה מקומית וכלל גופית, דולפקס עורקי במידת הצורך, כמות ההפרשות עם התקדמות הטיפול, כאב שוב, נקודות לחץ במקומות המועדים (ראשי מסרק, גידים, מלאולוסים וקדמת השוק) ולהחליט על סוג חבישת הלחץ לפי האמדן הכוללני ובייעוץ אנשי מקצוע.
